הגמרא דנה בסוגיה מיהן הנשים שאסורות לכהנים ובהקשר זה הביאה ראייה מפסוק בספר "יחזקאל".

"לולא תורתך שעשועיי, אז אבדתי בעוניי"?

מצורף בזה קובץ עם משחק הטעמים בהצרם לה"א של הגמרא.

וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹֽא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים כִּ֣י אִם־בְּתוּלֹ֗ת מִזֶּ֙רַע֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽהְיֶ֣ה אַלְמָנָ֔ה מִכֹּהֵ֖ן יִקָּֽחוּ

פסוק זה מביא אותנו למחלוקת מיהן הנשים המותרות לכהנים.
לא יעלה על הדעת לפרש את הפסוק כפשוטו, שהרי כל אלמנה אסורה לכהן גדול ואילו כהן הדיוט מותר בכל אלמנה (ולא רק אלמנת כהן).
לכן לא הוטעם:

וְהָֽאַלְמָנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תִּֽהְיֶ֧ה אַלְמָנָ֛ה מִכֹּהֵ֖ן יִקָּֽחוּ

באותו מקום דנה הגמרא באפשרות חילוף הנושא (מכהן גדול לכהן הדיוט) באמצע הפסוק ופוסקת לחיוב על פי הדוגמא הבאה:

וְנֵ֤ר אֱ-לֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל ה֔' אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱ-לֹהִֽים

מקשה הגמרא: הלוא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד! איך יתכן לומר ששמואל שכב בהיכל ה'? טעמי המקרא מסבירים לנו ששמואל שכב במקומו (בבית משמר הלוויים), ואילו בְּהֵיכַ֣ל ה֔' מוסב על הרישה.