הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פֶּרֶק תִּשְׁעָה עָשָׂר הלכה ה' מסכם את הנלמד על הדף:

כֹּהֵן הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת חוּץ מִנִּדָּה, אוֹ עַל אַחַת מֵחַיָּבֵי לָאוִין הַשָּׁוִין בַּכֹּל - עָשָׂה אוֹתָהּ זוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ (לעיל יח,א-ב). חָזַר וּבָא עָלֶיהָ בִּיאָה שְׁנִיָּה, בֵּין הוּא בֵּין כֹּהֵן אַחֵר - נַעֲשֵׂית חֲלָלָה, וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים

אם הוא בא על הערווה הרי שהיא זונה - פסולה לכהונה. מה מוסיפה העובדה שאם בא עליה פעם שניה היא נעשית גם גם חללה? כבר באיסור הראשון היא אסורה לכהנים!

אותה שאלה גם על הבן הנולד. הרי האמא ערווה, אזי הבן ממזר. כבר מהיותו ממזר הוא פסול לבוא בקהל מה מוסיפה העובדה שהוא גם חלל?

היינו אולי חושבים, שאם כהן אחר בא עליה אזי מתחייב בשני לאוין (פעמים מלקות), פעם על "זונה" ופעם על "חללה", אבל לפי הסוגיא זה לא כך:

1) אין איסור חל על איסור. כי במקרה שלנו שני הפסולים שבה לא נעשו בבת אחת.
2) אין כאן מוסיף כי זונה חמורה יותר מחללה.