היתה צריכה להיות שהמארח הממזר יגנוב, יימכר כעבד עברי, יוכל לקבל שפחה כנענית לאשה, ויהיו ילדיה עבדים ואם ישוחררו, יהיו יהודים.
ויש לשאול :
הרי דבר זה תלוי במעשיהם של כמה אנשים אחרים ולא רק בו, היינו שיימצא מישהו שיהיה מוכן לקנותו לעבד, שתימצא מועמדת לגיור שתהא מוכנה להימכר לשפחות כדי לחיות עמו וללדת לו ילדים, ושילדיהם ירצו להתגייר, ושמשום מה יסכים האדון לשחררם ( נניח לשם מצוה, למשל כדי להשלים מניין ), ברם כל זה לא יועיל לו, כי הרמב"ם פסק שהאדון אינו יכול להשיא לו אשה אלא אם יש לו כבר אשה וילדים, והרי זה אינו שייך בממזר שהרי אי אפשר לו להתחתן ? ( ואמנם כבר דנו בזה באשכול קודם לפני כמה וכמה ימים, שלפי פשט הכתוב רשאי האדון לתת לעבדו העברי שפחה כנענית גם (ואולי דווקא ) כשהוא רווק.), אם כן מדוע לא הציע ר' שמלאי שפשוט ישא שפחה כנענית שיקנה לעצמו ( כלומר ימצא לו גויה שתסכים 'להינשא' לו באופן זה שתמכור עצמה לו לשפחה לצורך זה, ומדוע צריך הוא להימכר לעבד בעצמו ?
האם ר' שמלאי סבר כ'פשט הכתוב' ושלא כהרמב"ם שמותר לסתם ממזר לשאת שפחה כנענית ?
אשמח לקרא תשובות.