ואם נתן מעצמו כופין אותו ליתן כתובה.
היות וגילה דעתו שהוא אשר קידשה.
מחדש הרשב"א שאם הוא ת"ח וגילה דעתו בעת נתינת הגט כי כוונתו להתירה להינשא , אינו חייב בכתובתה.
א. כיצד על סמך נתינת גט כזאת הוא מתירה לעולם ? האם אין בכך פגם בגט ? האם זכותו להתנות כך גם אם זאת האמת?
ב. במשנה בסג,ב גבי שניים הטוענים כי קידשו אותה האשה , אחד נותן גט והאחר כונס. האם גם שם , זה שנותן גט , נותן גם כתובה ?