שבוע טוב.

"הניחא לרבי ישבב אי לטעמיה דנפשיה שפיר. אלא אי לאפוקי מטעמא דרבי סימאי קאתי, הרי בידו להשיאה לחייבי עשה"

אפשר הסבר? לעיל ראינו "רבי ישבב דאמר: בואו נצווח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר: כל שאין לו ביאה בישראל (ואפילו ממצוות "עשה") הוולד ממזר".

אם לדעת רבי סימאי, "רבי סימאי אומר: מן הכל עושה רבי עקיבא ממזר חוץ מאלמנה לכהן גדול (וכן גרושה, זונה וחללה) שהרי אמרה תורה (אלמנה וגרושה וחללה זונה...) לא יקח... ולא יחלל..." אם כן, לפירוש רבי סימאי יש נישואין באלמנה לכהן גדול ולכן יכול הנושא אותה לפוסלה לכהן גדול. אז יש לו "מיגו" לומר "נשבית".

בהמשך מביאה הגמרא: "אי לאפוקי טעמא דרבי סימאי קאתי, הרי בידו להשיאה לחייבי עשה". מדוע? אם כל שאין לו ביאה בישראל, משמע שאין הקידושין תופסים (אפילו בחייבי "עשה") והוולד ממזר, כיצד מעמידה הגמרא "הרי בידו להשיאה לחייבי עשה"?