לשאלת הגמרא: למה לא ניתן לקדש גויה או לתקדש לגוי על מנת שתתגייר/יתגייר?

עונה התלמוד: דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: גר צריך שלשה, מ"ט? (ויקרא כד) 'משפט' כתיב ביה כדין, מי יימר דמזדקקו ליה הני תלתא.

מתקיף לה ר' אבא בר ממל: אלא מעתה, הנותן פרוטה לשפחתו, ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרריך? עונה התלמוד: ה"נ דהוו קידושין! הכי השתא, התם מעיקרא בהמה, השתא דעת אחרת.

התלמוד לא עונה תשובה זו לגבי גוי. האם אין מכאן מקור לרב קוק שכתב באורות (אורות ישראל פרק ה' אות י)::

ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי.

הייתכן? הרי גוי יכול להתגייר ולהיות יהודי ואילו קוף אם כל המאמצים שייעשה היוכל לההיפך לאדם? אלא שאולי בסוגיה שלנו נמצאת התשובה. "בהמה" הכוונה לעבד/שפחה כנעניים:

ולכן לגבי גוי צריך בי"ד ולגבי שפחה (המושווית לבהמה) הפער יותר קטן שאין צורך בבית דין אלא רק שדרוג הדעת.