נוטל שכר לדון - דיניו בטלים, להעיד - עדותו בטלה

חידושי הרמב"ן מסכת קידושין דף נח עמוד ב

הא דתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין להעיד עדויותיו בטלין, כל דיניו קאמר ולא זה בלבד שנטל עליו שכר, ומשום הכי לא קתני אין דינו דין ואין עדותו עדות, ומפורש בירושלמי פ"ק דסנהדרין כך היא מתניתא החשוד להיות נוטל שכר לדון דיניו בטלין,

ובתוספתא דבכורות כך היא שנויה החשוד להיות נוטל שכרו ומעיד כל הדינין שדן וכל העדויות שהעיד הרי אלו בטלין, ונראה שאינו בכלל הפסולין מדבריהם שיהא צריך הכרזה אלא מעצמם הם בטלין שכיון שהיה יודע לו עדות ולא רצה לומר אלא מחמת שכר אין זו נקראת עדות, והחשוד בכך עדויותיו בטלין עד שיודע לך שלא נטל שכר בעדות זו, ובכך הוא עדות כשרה אע"פ שלא עשה תשובה, וכן אם החזיר ממון לבעלים וחזר והעיד באותה עדות עצמה מקבלין הימנו, שאין זה פסול לא מתחלתו ולא בסופו, אלא שכל זמן שהוא נוטל בו שכר קנסוהו חכמים לבטל מעשיו משום דקא עבר על מה אני בחנם אף אתם בחנם ואע"פ שנטל משניהם.

לפי איזה התר מקבלים היום הדיינים משכורת הגבוהה מהמשכורת שהייתה להם לפני המינוי? ו"עדים מומחים" על עדותם?