קניין מעות ע"ז ס"ג.

הרמב"ם פוסק כר"י שדבר תורה מעות קונות אולם חכמים תקנו שמשיכה קונה וכו', ולפי זה פוסק שגם בדאורייתא רק משיכה קונה ומעות אינם קונות, הן לגבי מעילה שהקונה בפרוטה של הקדש לא מעל עד שימשוך, וכן הנותן אתנן לזונה ישראלית אין השה נעשה אתנן עד שיעמוד השה בחצרה בעת ביאה, שהרי אין השה נקנה אלא במשיכה או בחצר. ואילו בזונה נכרית, השה נקנה בדמים ולכן נעשה השה אתנן בעת ביאה.

רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ד' הלכה יג
בא עליה ולא נתן לה ולאחר זמן נתן לה אפילו אחר כמה שנים הרי זה אתנן, בד"א בכותית שאמר לה הבעלי לי בטלה זה שאינה צריכה משיכה, או בישראלית שהיתה הטלה בחצירה ואמר לה אם לא אתן לך מעות ביום פלוני הרי הוא שלך, אבל אם אמר לה הבעלי לי בטלה סתם ובא עליה ולאחר זמן שלח לה טלה הרי זה מותר משום אתנן.

אולם לפלא דברי הרמב"ם שכהן שקיבל דמים בעד פרתו לא יאכילנה יותר כרישי תרומה, והרי דמים לא עשו כלום בבהמה עד שימשוך?, וכבר ניסו רבים את כוחם בהסבר דברי הרמב"ם התמוהים הללו.

רמב"ם הלכות תרומות פרק ט הלכה י
יראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אע"פ שעדיין לא משך הלוקח ה"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר, ואם מכר ישראל לכהן אע"פ שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך.

האחרונים מתרצים, שאם משך בסוף, הקניין חל למפרע ע"י מתן המעות. ותימה. א"כ למה האתנן מותר למזבח, הרי נקנה בביאתו על הזונה , ואינו חוזר בו?.