|
|
כך פוסק הרמב"ם במקרה של התאמה לקרבן אשם "מצא זכר בן שתי שנים אין לו תקנה שמא אשם הוא ועדיין לא כפרו בעליו". עוד פוסק הרמב"ם במקום "ואם תאמר שמא אשם נזיר או אשם מצורע הוא אינן מצויין תמיד לפיכך לא חשו להן" לכאורה מה ההבדל בין אשם רגיל לאשם נזיר לעצם הדין שאין לו תקנה ? למה הגמרא ובעקבותיה הרמב"ם תירצו כי מדובר במצב לא שכיח ולא לענות אותה התשובה כמו באשם רגיל ? האם בגלל שאשם הנזיר מגיע כבש וכבש הכוונה תמיד לבן שנה (ובזה ייחודו מאשם רגיל שבא בן שנתיים) ? |
טוען....
• הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן • תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום