האומר לשלוחו הבא לי מן החלון או מן הדלוסקמא והביא לו, אע"פ שאמר בעל הבית לא היה לי בלבי אלא על זה, כיון שהביא לו מזה - בעל הבית מעל;

ואמאי? הא קאמר בלבי! אלא לאו משום דאמרינן דברים שבלב אינן דברים.
ודלמא שאני התם, דלמיפטר נפשיה מקרבן קאתי! הוה ליה למימר מזיד הוה.
לא עביד איניש דמשוי נפשיה רשיעא!

הוה ליה לומר נזכרתי, ... דתניא... נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח - שליח מעל.

רש"י (שם)
שליח מעל - ובעל הבית פטור דכיון שנזכר לא שגגה היא גביה, ושליח חייב שהוציא מעות הקדש לחולין ואילו לא נזכר בעל הבית הוה רמיא מעילה עליה דאיתרבי שליח למעול שולחו על ידו בריש פירקין /קידושין/ (לעיל דף מב:) אבל השתא דאיפטר בע"ה רמיא מעילה אשליח ככל התורה כולה דאין שליח לדבר עבירה והעושה הוא מתחייב.


למה השליח מעל? מנין לו לדעת שבעל הבית נזכר שזה הקדש? הרי השליח מקסימום אנוס!