בבבא מציעא דף ג' עמוד א'(למטה),מפרט רבה את הכוונה של "שלא תהא הודעת פיו גדולה מהעדאת עדים" ומסביר את הטעם למה קבעו שבועה על מודה במקצת.

רש"י בדיבורו המתחיל "מפני מה אמרה תורה" מפרש ושואל מדוע לא החשיבו את אותו מודה במקצת כמשיב אבידה?

באלו מקרים יחשב אותו אחד כמשיב אבידה ובאלו מקרים יחשב כמודה במקצת?