התוהא על מצוות שעשה עלול להפסידן, כך קובע רשב"י
א. מה לרשב"י ולזה, מדוע הוא טורח ל'התחשבן' בצורה קיצונית כזו עם התוהא, הרי הוא רק תוהא ולא עשה בפועל שום עבירה עדיין ? ועוד, הרי המצוות שעשה עושות פירות ופירי פירות ללא שום קשר לעצם המצוות, עד סוף כל הדורות, וכי בגלל שתהה נכנס כבר לתוהו ובהו שמאבד הכל ? הרי עוד מגיע לו שכר גדול ? ואם נאמר שמדובר דווקא בצדיק גמור שעכשו הפסיד את ה'גמור' שלו ונעשה צדיק שאינו גמור, הרי זה מזכיר את הגר"א ששמח על שהפסיד את כל העוה"ב שלו ויכול מעתה לעבוד את הקב"ה שלא על מנת שיקבל שכר... ? ( ואני מקצר בתהיה כי אפשר לתהות בלי סוף )
האפשר לקבל הסבר מעט יותר מעמיק בעניין ?