"עשרים וארבעה ראשי אברים שבאדם, כולם אין מטמאין משום מחיה, ואלו הם:
ראשי אצבעות ידים ורגלים, 20
וראשי אזנים, 2
וראש החוטם, 1
וראש הגוייה (א) 1
וראשי דדים שבאשה, 2
---------------
סה"כ 26

...."

ומפרש ר"ע מברטנורה במשנה מסכת נגעים פרק ו משנה ז
" רָאשֵׁי אָזְנַיִם. נֶחְשָׁבִים כְּאֶחָד. וְכֵן רָאשֵׁי דַדִּין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁמָּנָה רָאשֵׁי דַדִּין שֶׁבָּאִישׁ:"
======================
(א) התוספות יום טוב דוחה את האפשרות לפרש "ראש הגוייה" - כ "ראש של הגוייה" ואומר (במסכת נגעים פרק ו משנה ז):
"אבל מה שנ"ל בזה שלא נקרא גויה כלל. אבל נקרא ראש הגויה. לפי שהוא בולט ויוצא מן הגויה... [דומיא לזה] ובאשה [בית הרחם] נקרא שפולי מעיים. במ"ח פ"ט דנדה. לפיכך נקרא הגיד עצמו ראש הגויה. לא שיקרא גויה. אבל נקרא ראש הגויה והי' מן הראוי בכאן שיאמר ראש ראש הגויה אבל מיפוי הלשון וקצורו שאינו כופל במלות שוות ואחד מושך עצמו ואחר עמו ותדע שכדברי כן הוא דבגמ' ספ"ג דנדרים [דף לב] בתחלה המליכו הקדוש ברוך הוא על רמ"ג אברים ולבסוף על רמ"ח ואלו הן ב' עינים ב' אזנים. וראש הגויה. עוד שם מעשר' שליטי' ב' עינים ב' אזנים וב' רגלים וראש הגויה ופה ומה טעם [נקט] שם (בראש) [וראש] הגויה. אילו היה שם הגיד גויה עצמו. לא הל"ל אלא והגויה. אבל זה שמו אשר נקרא הוא ראש הגויה כמו שפירשתי והוא הנכון [והא דבפרק המפלת דף כה אמרי' וגוייתו כעדשה. ופירש"י גוייתו גיד אבר הזכר ע"כ ל"ק שהרי כתבו התוס' שם [ד"ה לידע] שאין מקומו בולט אלא שמקומו ניכר בכעדשה ע"כ. ומפני כן לא יכול לקראו ראש הגויה כיון שאין לו ראש בולט]".