ס.

א. אחריהן קוראין וכו'. מיירי בשבת שיש ז' קרואים ואחרי כהן ולוי יש ה' ישראלים ומנה כאן ה' מחלקות.

ב. מהו לקרות בחומשים. לא שייך לסוגייתינו רק איידי שלחו בני גליל לרבי חלבו. ואיידי שדיברו כאן רבה ורב יוסף בענין החומשים, הביאו עוד מימרא שלהם על ספרא דאפטרתא. ולכאורה ייפלא מדוע מחק הב"ח את ויו החיבור של ורבה ורב יוסף דאמרי. אמנם אחר שדיברו על מהו לקרוא בחומשין, שייך מהו לקרוא בספר הפטרות גם בלי אגב.

ג. ספרא דאפטרתא. מסקינן דשרי למיקרי ביה. אמנם ידוע שבמגן אברהם דן שכהיום שמצויין ספרי הדפוסים, ולשיטתו יש להם דין כתיבה (הכוונה לדפוס "אמיתי" לא טכניקות של צילום למיניהן), רק יש בעיה של כסדרן ואכמ"ל בכל זה, עכ"פ הוא נוטה שעדיף לקרוא בספר נביא שלם מודפס מאשר בספר אפטרתא. (מה שהעולם מעדיף תנ"ך שלם לכאורה אין לזה שום מעלה טפי מספר שלם). וי"א דלפי המג"א הזה ייתכן שהדר דינא דאין לקרוא בס' הפטרות ואולי אסור בטלטול, ואכ"מ.

ד. בסירוגין. קצ"ב מדוע לא יכלו לתרץ גם על הברייתא האחרונה של מה הוא כתוב וכו', שהיינו כתוב בראשי תיבות. ומשום מה היה משמע להם שכתוב מלא.

ס:

ה. ורבי יוחנן אמר רוב על פה. קצת זר איך תיתכן מחלוקת שכזו במציאות. הם חיו באותו דור ור"א היה תלמידו של ריו"ח וממלא מקומו, ודיברו על אותה תורה בדיוק. ובהכרח שיש כאן מחלוקת בהגדרה, על חטיבה נרחבת של הלכות, האם ניתן להגדירן כתושב"כ משום האפשרות הקצת רחוקה ללומדם מהמקראות, או שנחשבים תושב"עפ משום דאילולא היינו יודעים אותם בקבלה לא היינו מוצאים אותם במקראות. (בנוסח הישיבתי מכנים בכגון זה, האם "הוצאת" את הסברא הזו מרש"י או "הכנסת" אותה בדבריו).

ו. ההוא משום דתקיפי למיגמרינהו. בנותן טעם (אילולא יד העצלות גוברת) להעתיק כאן את דברי המדרש תנחומא המופלאים בפרשת נח, על הקושי העצום ברכישת התושבע"פ ושנאמר על זה העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, ושלכן הוצרכו לכפיית הר למרות שאמרו כבר נעשה ונשמע על תושב"כ.

ז. שיפורא. התוס' תמהו על פירש"י דזה שופר של ערב שבת, דא"כ מה ענין שופר פומבדיתא לרבא הדר במחוזא. ולכאורה הרי רבא כן מלך בפומבדיתא אף שעירו מחוזא, שהרי יושב על כסאו של אביי שישב על כסא רב יוסף שישב על כסא רבה בפומבדיתא, ומה כל כך תמוה שלרגל התמנותו למלך בפומב' היה לו שם מקום מגורים והחזיקו השופר של פומ' בביתו ששם. ואמנם יש להרחיב בכל הנושא הזה בכלל ובמלכותו של רבא בפרט ואכ"מ.

ח. כל דאלים גבר. ידוע שיש שיטה בפוסקים דכל דאלים גבר היינו לנצח בראיות ולא אלימות פיזית, אבל כאן לכאורה לא שייך להביא ראיות בספיקא דדינא שנחלקו בו רב ושמואל ולא באו חכמי הש"ס לידי הכרעה, וע"כ כאן יפרשו כולם אלים ממש (או לפחות כעין אלימותו של רב שימי ב"א).