בניגוד לטעות המצויה בעולם ששיעור המים לנט"י הינו נטלה מלאה כפי שעשו חכמים סינים (ובכך גורמים לתורות בשבתות וסעודות מצוה) מתברר שהשיעור קטן בהרבה:
לפי התוד"ה "הנוטל" השיעור הוא כזה:
אם נוטל בפחות מרביעית אז צריך לשפוך פעמיים כשהמים מכסים את האצבעות עד הפרק (מחלוקת אם הכוונה החיבור לכף היד או אמצע האצבעות ולמחמירים ביותר עד הזרוע, לכאו' נראה שאם יכול לכסות פעמיים בפחות מרביעית, הדין כמקלים)
אם ברור לו שיש במים שיעור לשטיפה כפולה יכול לכתחילה לשפוך רק פעם אחת
אם יש לו בכלי רביעית אז יכולים שני אנשים להצמיד אצבעותיהם ולטהר הידים בנטילה אחת של רביעית מים
וודאי שאדם בודד יכול לשפוך רביעית על כל יד פעם אחת בלבד ובזה טיהר ידיו לכו"ע!

אומנם הנ"ל נכון להלכה ובזה מקיים המצווה אלא שיש גמרא בשבת סב ובה אומרת הגמ' שהמזלזל בנט"י מגיע לעניות וע"ז אמר רבא שדוקא מדובר בלא נוטל כלל אך "משא ולא משא" [ רש"י: שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית מצומצם] לית לן בה!
וזאת דוחה הגמרא בכך שאמר ר"ח שהוא "משא מלא חפניו מים ונתנו לו מלא חופנים טיבותא"
ע"כ נראה לכאו' שיש ענין להרבות בשיעור מעבר לרביעית (וכמנהג העולם)
אלא שמסקנה זו לא נכונה שהרי היסוד שגרם לר"ח להרבות במים לא נבע כלל משיקול הלכתי (כמו שבארנו לעיל) אלא כפי פירש"י משיקול של הגיינה- לא הסתפק בנטילה ההלכתית של רביעית אלא טרח לנקות היטב ידיו לאכילה.
עניין זה תלוי במציאות של כל אדם וידיו הוא, ייתכן שעדיף לפעמים למעט בשטיפה של ידים נקיות כדי לא להזדקק למגבת שעוד 40 איש ניגבו בה ידיהם. וגם אדם שידיו נקיות די לו ברביעית ואם רוצה להדר בלא טעם בשיעור של "מלא חפניו" בלבד די לו בהחלט ואין מקום להטריח חבריו עד שימלא שיעור של נטלת made in china