רב האי גאון (בסוף מסכת ע"ז, כ"י ביהמ"ד לרבנים, מהדו' ר"ש אברמסון)
... אלו כלן ראבה, נכתבין בהא והבי דגש.
אבל ראבא נכתב באלף והבי רפוי.

רב שרירא גאון (האגרת השנית):
רבה ורבא – אבה ואבא שמותיהן ... וזה רי"ש שבראש המלה סימן הוא לרב ולישנא קלילא.
וכן ראמי בר חמא - אמי שמו ...
ראבין – אבין שמו ...
הרבה כן בתלמוד ...
רבינא – אבינא שמו ...

-----------------

פניתי לפרופסור אבינועם כהן בשאלה הבאה:

אשמח בבקשה לדעת (לקראת תחילת הסוגיה הראשונה בגיטין):
רבה ורבא:
איך קראו להם בברית מילה?
האם באותו השם?
מדוע מקפידים להגות את שמם אחרת?


וזו תשובתו:

פרופ' שמא פרידמן (בעל פרס ישראל בחקר התלמוד, תשע"ד) כתב בסיני קי (תשנ"ב), עמ' קמ-קסד על הכתיב רבא-רבא, וראוי לקרוא את כל המאמר החשוב, אך סרקתי עבורך כאן רק את עמ' קמ-קמד.

הנושא שלו הוא הכתיב ולא ההיגוי או הקרי. אבל בעמ' הנבחרים שאני שולח ניתן לראות שבתחילה, עד תקופת הגאונים, לא היה הבדל בכתיב.

ואולם, היתה מסורת למי התכוונו, והיו להם סימנים ("כל רבה שלושים ושמונה, וסימניך לח...", אבל שם אין הכוונה לכל התלמוד אלא למה ששאלו שם את רב שרירא גאון. ראה עמ' קמט מהמאמר, שאינו בידך). אם כתבו "רבא" או רבה" זה היה תלוי בהרגלי הכתיב של כל סופר ומעתיק, וטרם היו כללים,

עד שנאלצו להבחין ביניהם בה"א ובאל"ף, כבימינו.

מכאן ניתן לשער כי ייתכן שאת שני השמות – "בברית המילה" כלשונך – הגו במקור כזהים, ורק מפאת ההבחנה שהיתה הכרחית גם לשם פסיקת ההלכה,

נאלצו לקבוע את זהותו של כל אחד, וההבחנה נעשתה באמצעות א' או ה'.

בדומה לכך, לדעתי, ראו חובה מנסחי התלמוד להבחין בין חכמים בני אותו הדור, ששמם הפרטי היה זהה. לכן אנו מוצאים שבני אותו הדור הובחנו על ידי תוספת כינוי, שם אבא או שם מקום, כגון בדור שישי בבבל: רב אחא (סתם), ר"א בר רב, ר"א בריה דרבא, ר"א בריה דרב אויא, ר"א בריה דרב יוסף.

ובדור שביעי: רב סמא (סתם), ר"ס בר חילקאי, בר רקתא, בריה דרב אשי, בריה דרב אסי (אתי), בריה דרבא.

והבחנה לפי מקום, דור רביעי: רבא (סתם, והוא בר יוסף בר חמא), רבא מברניש, רבא מפרזקיא, רבא/ה זוטי (כינוי, הקטן).

עוד על ההבחנה בין השמות, ראה בספרי על רבינא וחכמי דורו, עמ' 201-199.

הרי ברור, אפוא, שבחוג משפחותיהם החכמים הללו נקראו בשמם הפרטי, ורק בחוץ, כגון בישיבה, ובמיוחד בעת קביעת שמם בתלמוד, הוסיפו להם כינוי. כלומר, יש להניח שב"ברית המילה" השם וההיגוי היו זהים לכולם.

לפי זה, אין מניעה שכך היה במקור שמותיהם של רבא ורבה.

בברכה, ואיחוליי להמשך פעילותך המבורכת,
אבינועם כהן