מצפון למזבח היה איזור שגודלו עשרים וארבע אמות על עשרים וארבע אמות שחולק לעשרים וארבעה איזורי שחיטה כשבכל איזור שחיטה הייתה טבעת להחזיק את הקרבן לפני שחיטתו. באיזור זה שחטו את קרבנות קודשי-קודשים.
רק לכבשי התמיד היה מקום שחיטה קבוע באיזור זה. כבש התמיד של שחר נשחט בצד הצפוני מערבי של שטח זה במקום שהוא מול אור השמש הבא ממזרח ועדיין לא מגיע הצל המוטל מכותל המזרח. כבש התמיד של בין הערביים נשחט באיזור המזרחי צפוני במקום שהוא מול אור השמש הבא ממערב ועדיין לא מגיע הצל המוטל מהכותל המערבי (אין זה קיר האבנים הנקרא בימינו "הכותל המערבי").
על העובדה שמקום השחיטה של התמידין נמצא בטבעות שבשורה השניה ולא הראשונה אומר רש"י שאינו יודע את טעם הדבר, ובלשונו: "על טבעת שניה - לא בטבעת שאצל המזבח, אלא בשניה לה המשוכה לצד צפון, ופני השוחט וצואר הבהמה באלכסון לצד מזרחית צפונית שמשם השמש באה שחרית, וטעמא דטבעת שניה לא ידענא, ואני שמעתי כדי שתהא הראשונה מסייעתו להאחז בה רגלי הבהמה, שלא תהפך, ושל בין הערבים שהחמה באה מן המערב - מושך עצמו לצד מזרח בכל יכולת, ופניו למערב דרום באלכסון, שזריחת החמה באה משם".
ראה איור מצורף.

הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק א הלכה יא אומר: "...דברי קבלה הן שיהיו נשחטין כנגד השמש".