רוח הקדש מבשרתם ולא אמרו זאת הכהנים. אבל בכתוב אין אזכור לרוח הקדש או פשוט לעובדה שלא אמר זאת איש.
תופעה כזו של מין דו שיח סמוי בפסוק אחד בו ברור לכאורה שאין מדובר במונולוג רציף, מצוי בכל מיני פסוקים בתורה.
דוגמה אופיינית היתה בפרשת השבוע שעבר - וישב : תחילה :וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. ואח"כ : וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, כאשר לכאורה יעקב זיהה את הכתונת ככתונת יוסף ואמר זאת, אח"כ האחים אמרו כפי שתכננו מתחילה שחַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ ולבסוף יעקב הוסיף טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, כפי שייאמר בפרשתנו - מקץ :וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי. כח וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד-הֵנָּה.
דוגמה נוספת קודמת ראינו בפרשת וירא :
אברהם אע"ה מוכיח 'את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך' ובתגובה נענה במין דו שיח בין אבימלך לפיכול שר צבאו : וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ ( לאברהם ) לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם-אַתָּה ( - פיכל ) לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי ( אומר פיכל : ) לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם.
תופעה כזו גם משמשת את חז"ל לא מעט במדרשם, למשל כשכתוב אצל יהודה :
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא-יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ.
חז"ל מפצלים את הכתוב. יהודה אמר צדקה, רוח הקדש אומרת ממני ושוב יהודה אומר כי על כן וכו'.
האם קיים מחקר ( ואו מאמר ) מסודר על היקף התופעות הללו בכתוב בפשט ובמדרש ? רציתי פעם לאסוף את כל המקומות הללו אך לצערי לא התפניתי לכך.