בירושלמי מובאת מחלוקת (ירושלמי סוטה פ"ט ה"ו):
רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג. ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג.
רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג:
שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועימעמנו על דינו.
ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג:
לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה.

אלא שקשה להבין את "רבנין דהכא", שהרי בדפוסי המשנה לפנינו מובא במפורש:
זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָתָהּ שֶׁל עֶגְלָה וְאוֹמְרִים: 'יָדֵינוּ לא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לא רָאוּ'. וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה, שֶׁזִּקְנֵי בֵּית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵן? אֶלָּא שֶׁלּא בָּא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלא מָזוֹן, וְלא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְּלא לְוָיָּה.


אך מעיון בכתב יד קויפמן של המשנה (תצלום מצורף) נמצא הפתרון, שהרי כך הגרסה בכתב היד:
כי על ליבנו עלת שזקני בית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו.

ואכן, על נוסח משנה זו, מובנת המחלוקת שבירושלמי.


שמעתי פעם הצעה, שאולי נוסח המשנה כמופיע לפנינו בדפוס, הושפע מהברייתא המובאת בבבלי (דף מו עמוד ב) ובטעות נכנסו המילים הללו (בלא מזון, בלא לויה) לנוסח המשנה שלפנינו, שהרי כך נאמר בברייתא (ובבבלי לא הובאה דעה אחרת כפי שבירושלמי):
זקני העיר רוחצין ידיהן כו'. ת"ר: וכל זקני העיר ההיא (...) ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו - וכי על לבנו עלתה שב"ד שופכין דמים? אלא, לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה.