בדרשת רבי אמי ורבי אסי ניתן לראות בין השיטין שהם דורשים בנוסף לפשט הפסוק הכתוב בספר משלי "דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה " ופירוש זה הוא האופן השלישי:
ג. המילה " יַשְׁחֶנָּה" כתובה ב-שי"ן ימנית ומנוקדת כך שיש לפרשה כהנמכה - ומכאן שעל האדם להנמיך ולמעט את הדאגה שבלבו (ואין זו הסחה מוחלטת!), וכן נאמר: "...אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה" (ישעיהו נא כג), וכן: "כְּרֵע כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי, כַּאֲבֶל אֵם קֹדֵר שַׁחוֹתִי" (תהילים לה יד), וכן "זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ [כתיב: ותשיח] עָלַי נַפְשִׁי" (איכה ג כ) ועוד. ואין זו דרשה אלא פירוש ולכן בדרשתם, ר' אמי ור' אסי דורשים את המילה "ישחנה" בשי"ן שמאלית (המבוטאת כאות סמ"ך), ולכן הם מלמדים:
א. "ישיחנה מדעתו", כלומר יסיח את הדאגה מדעתו (וזו הסחה מוחלטת!).
ב. "ישיחנה לאחרים", שמשמעו יְשׂוֹחֵחַ עליה עם אחרים.