לט.

א. כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר. לכאורה צ"ב מאי שייכות מימרה זו לכאן. הלוא לפני כן הובאו ח' מימרות דריב"ל, כשד' מהן על ברכת כהנים והשאר דרך אגב. וכבר חזרו לענייני ברכת כהנים, לגבי ביהכנ"ס שכולה כהנים ולגבי אחורי הכהנים. ולאחר מימרה זו שוב חוזרים להלכות ברכת הכהנים, נט"י של הכהן וכו', ועל פניו לא מובנת השייכות של מימרה זו לכאן.

ואולי משום שבסמוך מובאים כמה מימרות של ר' זירא אמר ר' חסדא בענייני נשיאו"כ, על כן הביאו גם מימרא זו שעליה מדבר ג"כ ר"ז אר"ח.

ואפשר עוד משום דבסוגיא הקודמת (לח.) הובאו כמה ברייתות, שבהם הת"ק לומד דין מקרא רחיקא והתנא השני טוען כנגדו שניתן ללמוד מיניה וביה, ועל דרך זו כאן למד רבה בר"ה שאסור לספר בדרך רמז מצירוף מקראות, ומשיב כנגדו רזאר"ח שניתן ללומדו מקרא מפורש בעניינו.

לט:

ב. העם מה הן אומרים. פירש"י שייראו מסבירי פנים וכו'. נ"ב דברי רש"י אלו מיוסדים על אדני הגמרא להלן (מ.) אראב"ח תדע דבגבולין וכו' כלום יש עבד שמברכים אותו ואינו מסביר פנים.