בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום:
עברו ישראל את הירדן,
ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל,
ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם,
וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר: (שמות כג) את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם וגו', ואומר: (שמות טו) תפול עליהם אימתה ופחד...
עד יעבר עמך ה' - זו ביאה ראשונה, עד יעבר עם זו קנית - זו ביאה שניה, אמור מעתה: ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא;
ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר: (דברים כז) באר היטב;
והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו, וברכו וקללו,
וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל, שנאמר: (יהושע ד) והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון, יכול בכל מלון ומלון? ת"ל: אשר תלינו בו הלילה,

מה שהם עשו אלו מצוות שהתורה מצווה אותם. איך הקב"ה מצווה אותם מצוות אלו שרק עם נס אפשר לקיים אותם?

כבר הרמב"ם בשמנה פרקים קבע שכל המצוות שהתורה צוותה יש ביכולת האדם לקיים ומה שאין ביכולתו התורה לא הייתה מצווה אותו.

אז איך במקרה שלנו, התורה מצווה על מצוות שרק בעזרת נס ניתן לקיים אותם?