משנה סוטה, פרק ג' משנה ד'
אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה.

אם יש לה זכות היתה תולה לה. יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה ב' שנים יש זכות תולה ג' שנים.

מכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה - תדע שהזכות תולה לה.

ר''א אומר: כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות.

ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות...


המשנה מתארת את הקורה לסוטה שנטמאה, כשהיא שותה את המים. מייד - והדגש הוא על המיידיות - היא מתחילה את תהליך המוות הנוראי, מוות שכולם רואים שאינו מוות רגיל.

אבל... יש את זו שזכותה תולה לה, ועל כן לא תמות מייד. כלומר, היא שתתה את המים - ונשארה בחים, למרות שנטמאה והיתה אמורה למות.

הואיל וכך, הרי שיש סכנה אמונית גדולה, אותה אשה שיודעת בעצמה שנטמאה, וידעה שהיא עומדת למות, רואה שאין כך הדבר. עלולה היא לחשוב שמא אין דין ואין דיין, אין מנהיג לבירה וכיוון שכך - ניתן לעשות הכל.


מה זה תפלות?

מדברי רבי יהושע שבהמשך, נראה כי כוונתו ליחסי אישות. אשה מעדיפה לחיות בעוני, אך כשבעלה מצוי אצלה, מאשר לחיות עושר - אך בפרישות.

מכאן, נעלה בחזרה לדברי בן עזאי. בן עזאי חושש שהסוטה שיודעת בעצמה שנטמאה, תבוא לזלזל במים המרים, משום שלא הרגו אותה, והיא לא היתה יודעת זכותה תלתה לה. אומר בן עזאי, שילמד אדם את בתו תורה, כדי שתדע שלא שהמים אין בהם כלום, אלא שזכותה עמדה לה.
עונה כנגדו רבי אליעזר, שאם כך - הרי הוא כאילו מלמדה לנאוף. שיודעת שאם יש לה זכות - זכותה תעמוד לה.

===========

הערה לגבי סוגיית לימוד תורה לנשים:

מאחר ולענ"ד אלו הם דברי בן עזאי, הרי שלא ניתן להשתמש בדבריו כדי לקבוע שמוטלת על האב חובה כללית ללמד את בתו תורה. בן עזאי גם לא אומר ההיפך, הוא פשוט לא מתייחס כלל לסוגיה זו. בן עזאי מעיר הערה נקודתית, ונוסח המשנה הוא שמעיד שזו הערה נקודתית, שהרי דבריו מתחברים לדיון שלפניכן - "מכאן אומר".

דעת רבי אליעזר, מנגד, ידועה. "אין חוכמה לאשה אלא בפלך". כלומר, אין כאן ויכוח בין בן עזאי לר"א לגבי לימוד תורה לנשים בכלל, אלא דיון בעצתו של בן עזאי לגבי חובת לימוד האב את בתו.