פוסק הרמב"ם בהל' סוטה פ"ג הכ"א "סוטה ששתת מי המרים ולא מתה מיד הרי היא מותרת לבעלה וכו' ואע"פ שהתחילו החלאים לבוא עליה וחלו שאר איבריה הואיל ולא צבתה בטנה ולא התחיל ירכה לנפול הרי זו מותרת. אבל משהתחיל בטנה לצבות וירכה לנפול ה"ז אסורה ודאית".
עפ"י האמת , אשה זאת אסורה על בעלה היות וזינתה תחתיו , מה ההסבר ההלכתי שכעת חוזרת ? האם הזכויות מתירות אותה לבעלה לאחר שזינתה תחתיו ?
האם ניתן להבין מדברי הרמב"ם שכל עוד אין סימן מובהק של "צבתה בטנה" איננו יודעים האם באמת זנתה ולכן מותרת ?