במשנה (נט ע"ב) מובא מקרה אחד, והגמרא (ס ע"ב) הביאה 3 מקרים נוספים.

במקרה המובא במשנה יש 2 ספקות (ספק טמא ספק מוחלט),
והגמרא הביאה מקרים נוספים, בהם יש רק ספק אחד או שאין כלל ספק.
כדלהלן:
1 - ספק טמא, ספק מוחלט (משנה)
2 - ספק טמא, ודאי מוחלט (גמרא)
3 - ספק מוחלט, ודאי טמא (גמרא)
4 - ודאי טמא, ודאי מוחלט (גמרא)

לאחר שלומדים את המשנה (נט ע"ב) כראוי, הרי שממילא מבינים היטב את המקרים שבגמרא (ס ע"ב), כיון שהמקרה של המשנה מבוסס עליהם ומוצב קומה מעליהם.

אני מבין, שהמשנה בחרה להביא דוקא את המקרה המורכב מבין 4 המקרים, כדי שאם נבין מקרה זה היטב, הרי שממילא נבין את 3 המקרים הפשוטים יותר.

אבל - מדוע הגמרא הביאה את 3 המקרים הללו, הרי כבר למדנו את המשנה (המקרה המורכב יותר), ומדוע יש צורך כעת, לאחר לימוד המשנה, להביא לנו בגמרא מקרים פשוטים יותר? מה הגמרא רצתה ללמד ולחדש בהביאה מקרים אלו כעת?

אלא לכאורה נראה שזו בדיוק הסיבה. אחד מ"תפקידי" הגמרא הוא הרי לבאר ולפרש לנו את המשנה, אז הגמרא, בראותה את המשנה, חוששת שיהיה קשה להבין היטב את המשנה, ולכן מביאה לנו מקרים פשוטים יותר, כדי שלאחר שנלמד ונבין אותם, הרי שנוכל להתקדם למקרה המורכב יותר המופיע במשנה ולהבין אותו כראוי. הגמרא כאן לא באה לחדש דבר אלא באה לסייע לנו להבין את המשנה!

אם אכן כך הם הדברים, הרי שלכאורה סדר לימוד הסוגיה צריך להיות כך: לימוד המקרים המובאים בגמרא ורק לאחר מכן לימוד המשנה.
כך גם עשינו במהלך שיעור האונליין של הדף היומי, דף ס.

אלא שיש עוד להרהר בדבר - המקרה השלישי שהגמרא הביאה הוא המקרה הפשוט יותר (ודאי+ודאי), ואילו שני המקרים הראשונים מורכבים יותר (ספק+ודאי), ולכן, אם כנים דברינו שלעיל, לכאורה הוא זה שהיה אמור להיות מוצג ראשון בגמרא!
אלא שאולי ניתן לומר בדוחק, שהגמרא רצתה לשמור על הסדר - מהמקרה הקשה (המובא במשנה) למקרה הקל ביותר (המובא אחרון בגמרא), אך בהחלט מבחינת סדר הלימוד הנכון יותר עדיף להתחיל מהמקרה האחרון המובא בגמרא וללכת מהסוף (מקרה מס' 4) להתחלה (מקרה מס' 1, המובא במשנה).
כך גם עשינו במהלך שיעור האונליין של הדף היומי, דף ס.

מוזמנים גם להציץ במצגת של השיעור (בה הגמרא מסודרת לפי הסדר שלפנינו).