ב"ה
לחידוד ההבנה:
מדברי המשנה בדך נ"ט ע"ב משמע שנזיר ספק אמא ספק מוחלט צריך לספור ארבע נזירויות. האחת - שמא הוא טמא ואז אינו יכול לגלח ביום השביעי לטהרתו שמא עתה הוא נזיר.
כעבור 60 יום מגלח ממה נפשך: אם היה נזיר, שלמו ימי נזרו, ואם היה מצורע, עכשיו הוא כול להתחיל בסדר טהרת המצורע.
העניין מתחיל להסתבך בגלל הספק הכפול, שמא היה גם טמא וגם מצורע ועכשיו הוא נזיר ובגלל הספק אינו יכול לגלח בשנית כעבור 7 ימים. לכן הוא צריך לספור עוד 30 יום ורק בסיומם יכול לגלח ולהביא קרבן טהרת מצורע. לאחר 30 הימים האלה עליו לספור עוד 30 יום כספק נזיר ורק לאחר 120 יום מותר בטומאת המת ובשתיית יין.

על פי דברי המשנה לאחר 60 יום מותר באכילת קודשים על הצד שנטהר גם מטומאת המת בספק וגם מטומאת המצורע בספק. מדוע? הרי עליו להמתין עוד 7 ימים לטהרת המצורע (ימי ספרו) ורק בגלל ספק הנזירות הוא ממתין 30 יום. אם כן, 30 הימים שלאחר 60 יום הם "ימי ספרו" וכיצד מותר לו לאכול מן הקודשים לפני שגילח פעם שנייה לטהרת מצורע?