בגמרא. נזיר נ"ח ע"ב אמר רב : מיקל אדם כל גופו בתער, ורבי יוחנן אוסר ותניא כוותיה דרבי יוחנן, ובהמשך הסוגיא מבואר שרב עצמו שאל את רבי חייא וצידד רב להתיר ורבי חייא לא הסכים.

אותה מחלוקת נמצאת גם במסכת שבת דף נ' ע"ב האם מותר לרחוץ ידיו ורגליו בדבר המשיר שיער, משום לא ילבש. (ושם נראה נטיית הסוגיא להתיר).

מבואר בכמה מקומות שלא היה בימיהם דרך הנשים להסיר שער בית הערווה כן מבואר במקוואות שבבית הסתרים חוצץ בנשואה ולא בפנויה וכן בסנהדרין כ"א נימא קשרה לו - שלא היה להם לא שער בית השחי ולא שער בית הערוה אבל בימיהם היה ולא השירו. וכן במועד קטן דף ט' ע"ב שבנות קטנות (נערות) שהגיעו לפרקן (לבגרות גופנית) ולא הגיעו לשנים (=צעירות) מסירות כדי להיות יפות להינשא (אבל שם "מעברת סכין- סרק על פניה של מטה)
ובכל זאת נקרא לא ילבש מפני שאלו המיעוט שכן מסירים הם רק נשים...
__________________________

היה מקום לומר כחילוק הגמרא "כאן בתער כאן במספרים" אבל הפוך שבתערמותר כמו שאמר רב אבל האיסור הוא כדרך נשים שהוא במספרים שזה עיקר דרך גילוח כמו שאמרו בתענית דף י"ג "מיקל בתער אבל לא במספרים" ואותו לשון של רב כאן מיקל ולא מגלח וכיו"ב.....
------------------------------------------
מבואר בגמ' שראה שאין לרבי יוחנן שער בית השחי וחשב שמסיר ואמר לו שנשר מזקנה ונראה שבאמת לא היה לו בכלל כמו שלא היה לו זקן כמו שאמרו בבבא מציעא דף פ"ה