הגמרא בדף מ"ה לומדת שגילוח הנזיר, צריך להיות לאחר קרבן השלמים, כיוון שבשניהם נאמר "פתח אהל מועד". והמפרש אף מדגיש "ולא מצינו שאר קדשים טעונין פתח אהל מועד".

ואולם, גם בעולה וגם בחטאת, שני הקרובנות הנזיר הנוספים - נאמרו גם נאמרו ובמפורש "פתח אהל מועד"!

בעולה פעמיים (ויקרא א', ג', וה') ובחטאת פעם אחת (שם, ד', ד').

אז מדוע מתעקשת הגמרא דווקא על לימוד מקרבן שלמים?!