בגמרא מובאים שני ביאורים של אמוראים כיצד יש לפרש את המשנה, אך הרמב"ם מפתיע ומביא פירוש שלישי:

משנה:
היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן -
אמר אחד מהן: הריני נזיר שזה פלוני.
ואחד אמר: הריני נזיר שאין זה פלוני.
הריני נזיר שאחד מכם נזיר.
שאין אחד מכם נזיר.
ששניכם נזירים.
שכולכם נזירים.
בית שמאי אומרים: כולן נזירין.
וב''ה אומרים: אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו.
ור''ט אומר: אין אחד מהם נזיר.

גמרא:
מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר?
אמר רב יהודה: אימא מי שנתקיימו דבריו.
אביי אמר: כגון דאמר אי נמי לאו פלוני הוא אי הוי נזיר, ומאי לא נתקיימו דבריו לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא דבריו אחרונים.

רמב"ם:
מי שלא נתקיים מדבריו דבר שיצילהו מן הנזירות הוא המחייבו בנזירות לפיכך אם אמר הריני נזיר שזה פלוני אם נתקיימו דבריו והרי הוא פלוני חל עליו הנזירות ואם אמר הריני נזיר שאין זה פלוני ונמצא [שלא] היה אותו פלוני שלא נתקיימו דבריו כדי שינצל מן הנזירות חל עליו הנזירות והכוונה בודאי המאמר מי שלא נתקיימו דבריו הוא מה שאמרנו.

וכתב תיו"ט:
אע"פ שבגמרא לא פירשו כן. הואיל לענין דינא לא נפקא מינה ולא מידי. הרשות נתונה לפרש. שאין אני רואה הפרש בין פירוש המשנה לפירוש המקרא שהרשות נתונה לפרש במקראות כאשר עינינו הרואות חבורי הפירושים שמימות הגמ'. אלא שצריך שלא יכריע ויפרש שום דין שיהא סותר דעת בעלי הגמ':



----------------------------------

אך כיצד מתיישבים דברי הרמב"ם עם דבריו שבהקדמה לפיהמ"ש?
"וכאשר תיארתי לעצמי ענינים אלו, נחלצתי לכתוב החבור שיזמתי. וכונתי בחבור זה לפרש את המשנה כפי שנתפרשה בתלמוד, ולהביא רק את הפירושים הנכונים, ולהשמיט את הפירושים שנדחו בתלמוד, ואכתוב הטעמים שמחמתן נקבע אותו דבר, והטעמים שבגללן נפלה מחלוקת בין החולקים בקצת מחלוקות, וכדעת מי ההלכה, כמו שנתבאר בתלמוד".