פרק ראשון משנה ז נאמר
מעשה בטובייה הרופא, שראה את החודש בירושלים--הוא, ובנו, ועבדו משוחרר.
• קיבלו הכוהנים אותו ואת בנו, ופסלו את עבדו; (קרובים כשרים - כדעת ר' שמעון. ועבד פסול)
• וכשבאו לבית דין--קיבלו אותו ואת עבדו, ופסלו את בנו. (קרובים פסולים כדעת תנא קמא ועבד כשר)
-------------------
פרק ב משנה ט
• מעשה שבאו שניים ואמרו, ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב;
אמר רבי יוחנן בן נורי : עדי שקר הם. וכשבאו ליבנה, קיבלם רבן גמליאל.

• ועוד באו שניים ואמרו, ראינוהו בזמנו, ובלילי עיבורו לא נראה;
וקיבלם רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הרכינס, עדי שקר הם היאך מעידים על האישה שילדה, ולמחר כרסה בין שיניה;
אמר לו רבי יהושוע (לרבי דוסא בן הרכינס) רואה אני את דבריך.


שאלתי : איך נוצר מצב שעדים מעידים בבי"ד אחד ופוסלים או מכשירים אותם ואח"כ מעידים בבי"ד אחר שמשנה את הפסיקה.