הגמרא בסוף פרק רביעי מביאה סדרת שאלות על מנת להבין את גבולות והגדרות הלכה למשה מסיני.
שאלה ראשונה של רבה - האם זכות להשתמש עם המעות שנותרו מהאב מועברת עפ"י דיני ירושה או כל הקודם זוכה ?
שאלה שניה - מה קורה כאשר יש בכור ופשוט ושוב האם חלים דיני ירושה בהלמ"מ או לאו ?
ועוד שלוש שאלות נוספות ועל הכל מסיימת הגמרא בתיקו .
האם הכוונה שאכן לא ברורה בדיוק ההגדרה של הלמ"מ בנקודות אלו ? אם כך , על יסוד מה פוסק הרמב"ם 2 פסיקות בנושאים אלו בהלכות נזירות פ"ט הט"ז והי"ז באחת הוא פוסק בצורה ברורה ובאחרת הוא פוסק לחומרא לאור הספק.
הט"ז - "בין שהיה האב נזיר עולם והבן נזיר זמן קצוב בין שהיה האב נזיר זמן קצוב והבן נזיר עולם הרי זה מגלח ומביא קרבנותיו ממעות נזירות אביו."
הי"ז - "הפריש האב מעות להביא בהן קרבנות טומאה ומת אין הבן מביא בהן קרבנות טהרה וכן אם הפרישן האב לקרבן טהרה אין הבן מגלח עליהן תגלחת טומאה שדברים אלו הן ספק ואם הביא זבחיו לא עלו לו" , לכאורה ספק דאורייתא לחומרא , במה השוני מההלכה הקודמת בה נפסק לקולא במיוחד לאור העובדה כי לא נפט בגמרא כיצד הוגדרה הלמ"מ במקרה זה ?