בד"כ מקובל לחשוב שרבינא ורב אשי בסה"כ כתבו את סיכום דיוני האמוראים הקודמים כפי שהתרחשו בפועל בבתי המדרש השונים (בציון מסורות שונות לדיון) אומנם עיון ברא"ש על סוגייתנו מגלה שהתמונה הרבה יותר מורכבת:
"והא דאותביה ר"י לר"ל לעיל, תלמודא הוא דמותיב לפי מה דהוה ס"ד דפליגי וכהנה רבות בתלמוד"

כלומר הרבה סוגיות כלל לא משקפות דיון הסטורי אלא מהוות השערה של האמוראים המאוחרים ביחס לדיון שהיה ראוי לדעתם להתקיים בין הקודמים להם.

מה הנ"מ?
ידוע שהלכה כריו"ח או רבא בכל דבריהם
במקרה ויש סוגיה ובה דעתם במחלוקת מסויימת ואח"כ מובאים נימוקיהם הרי שעלינו לפסוק רק כדעתם במחלוקת ואין הכרח לפסוק כנימוקים שהרי הנימוק אינו שלהם אלא של אמוראים מאוחרים שחשבו ש"כך" סברו.

ישנן סוגיות רבות שהבנת הכלל דלעיל מסביר את דרך הפסיקה בהן