השנה שאנו מגבילים עצמנו לקנות רק בחנויות של שמירת שמיטה ודאי שעינוי נפשי הוא במובן מסויים ( אף כי בשמחת קיום מצוות שמיטה ) כמוכח בדף שלנו.
ויש לשאול מה הדין אם אשה תידור בשנה כזו שאינה רוצה לאכול מפירות חנויות שומרי השמיטה, הרי אין לה חלופה, האם ייחשב נדר עינוי נפש ?
( למשל : האשה רוצה לאכול ולהאכיל את ילדיהם היתר מכירה והבעל מתנגד )