רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק א
א שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ--למנות להם מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו), ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט), ולבנות להם בית הבחירה שנאמר "לשכנו תדרשו, ובאת שמה" (דברים יב,ה).
ב מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר "אותי שלח ה' למשוחך למלך . . . ועתה לך והכית את עמלק" (ראה שמואל א טו,א-ג). והכרתת זרע עמלק קודמת לבניין הבית, שנאמר "ויהי, כי ישב המלך בביתו; וה' הניח לו מסביב, מכל אויביו. ויאמר המלך, אל נתן הנביא, ראה . . . אנוכי יושב בבית ארזים . . ." (שמואל ב ז,א-ב).
ג מאחר שהקמת המלך מצוה, למה לא רצה הקדוש ברוך הוא כששאלו מלך משמואל: לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה, אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר "כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו" (שמואל א ח,ז).
פרק יא
א המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.
ב וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו--לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: שהרי תורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלוהיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים . . . אם יהיה נידחך, בקצה השמיים--משם, יקבצך ה' אלוהיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה' אלוהיך . . ." (דברים ל,ג-ה). ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

ר"ן:
וכתבו בתוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ אבל במלכי ישראל לא לפי שא''י כל ישראל שותפין בה

ננסה לברר כאן מעט מקור סמכותו של המלך וההכרח בקיום ה"מלכות" בישראל:
הרמב"ם פוסק שהמלכת המלך הינה מצווה של העם שמצווה בה אף קודם לבניין המקדש וגם הדברים הסותרים לכאו' מצווה זו בספר שמואל אינם סתירה לעצם המצווה אלא רק הוראה בדרך (תכלית) הראויה למינוי המלך.
הר"ן אצלינו מביא שיטת התוס' שמלך ישראל גם לאחר שמונה למלכותו ע"י העם, וכפי המצווה בתורה, עדיין מאד מוגבל בסמכותו וכלל אינו דומה סמכותו לסמכותם של המלכים ה"אמיתיים" של האומות.
ההבדל הינו בכך שמלך ישראל תמיד נשאר בגדר של "מממונה מטעם העם שהינו הריבון האמיתי על ארצו בעוד שאצל האומות המלך הינו ריבון מוחלט ולעם אין שום זכות וריבונות במלכותו.
מהו א"כ גדרו של מלך ישראל וסמכותו?
נראה שהמצווה למנות מלך איננה כלל חיוב להעביר את סמכויות ההחלטה והבחירה מהפרטים של העם לפרט שהוא המלך לבדו אלא העניין הינו חיוב של התורה לציבור לארגן לעצמו הנהגה מאחדת שתוכל לבצע פעולות ממלכתיות שיכולות להתקיים רק בשיתוף הכוחות של הציבור ולא יתקיימו בלא הנהגה מרכזית (למשל מלחמה ובניין מבני ציבור- ביהמ"ק).
אומנם לעולם החיוב בקיום ענייני הכלל נשארת מוטלת על כלל הפרטים ולעולם לא עוברת בלעדית למלך או למשפחה מסויימת מישראל (גם לא בית דוד). ע"כ אם בדור מסויים אין מלך מסודר הרי שחובה על כ"א ואחד לדואג להקמת הנהגה זמנית שתארגן צורכי הכלל.