שלא אוכל ושלא אוכל היא הדוגמה היום.
למשל : מי שנתקעה לו עצם של דג בגרונו ואחרי שהוציאו לו אותה קפץ ונשבע 'שלא אוכל כל השבת גפילטעפיש, שלא אוכל כל השבת גפילטעפיש', הרי אם יתירו לו את הראשונה תחול עליו השניה.
א. מה אם כן ההיגיון ( מצד החכם המתיר ) להתיר את השבועה האחת בלבד ולא יחד את שתיהן ?
ב. מניין לנו שלא כך המצב , שהוא חזר על דבריו פשוט לשם חיזוק דבריו ואולי לא מפני שכוונתו היתה להישבע על שבועתו ? הרי גם בתורה קיימת צורת לשון שחוזרת לשם חיזוק רושם הדברים 'שבר תשבר' 'הלוך הלכת' וכדו' ?