ומחזיר לו אבידתו. אם ראה חמורו תועה מותר להשיבו:
מצוה קא עביד. כלומר מצוה בעלמא קא עביד ואינו מהנהו לזה שאם לא שקל עליו לא הפסיד כלום שיש לו חלק בקרבנות:
מדוע רש"י מביא דוגמא את חמורו תועה? " ולצורך מה נצרך רש"י לבאר מה הוא השבת אבידה?
הפסוקים בתורה:
מצות השבת אבידה: (בדרך כלל שלא ידוע מי בעל האבידה)
לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ. וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ--וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ: לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם
מצוה מיוחדת: (כשידוע מי-והוא אויביך - כעין כאן שמודר הנאה)
כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ, אוֹ חֲמֹרוֹ--תֹּעֶה: הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ, לוֹ.

האם יש מקום לדייק מאחר שרש"י מסביר גבי שוקל "מצוה בעלמא קא עביד" ואינו מהנהו לזה, והרי בהשבת אבידתו היא אינה רק בגדר מצוה בלבד אלא יש כאן הנאה לזה, ע"כ רש"י הוצרך להביא דוגמא לחמורו תועה ולא הניח לנו שנסביר שמדובר בהשבת אבידה רגילה, (בוודאי שהדין לא משתנה וגם בהשבת אבידה רגילה מחוייב) כי יש בכך בוודאי הנאה לבעלים אבל כשאדם רואה חמורו של אויבו תועה התורה ציוותה עליו ציווי מיוחד של החזרת החמור לחבירו בשביל להתגבר על רצונו להזיקו, ויתכן באמת שהחמור לא בגדר אבידה ובסופו של יום אף יגיע לבד בחזרה לביתו של בעליו , ולפי זה אפשר לומר שזה רק מצוה ולאו דווקא הנאה