כתוספת לדברים שנכתבו על עצתו של ר"נ לקרובתו נוסיף כמה דגשים.
רש"י מדגיש שקונה הכתובה היה משלם רק "דבר מועט" כיוון שהיה כאן הימור מבחינתו.
א"כ יוצא שאמהות היו מוכנות לוותר על עתידן ועתיד ילדיהן בתמורה להנאה קלה וחולפת במהרה.
מדוע נהגו כך?
אחת מהשתים; או מחמת קלות דעת קשה שהיתה בהן או משום דוחק חמור שהיו נתונות בו.
בשני המקרים קונה השיעבוד היה נחשב בעיננו כאדם בזוי המנצל חולשתה של אשה וקונה ממנה עתידה ועתיד ילדיה בתמורה לנזיד עדשים.
בהחלט ניתן להניח שתופעה זו היתה לצנינים בעיני ר"נ שחיפש כיצד ניתן להלחם בתופעה שלילית שכזו.
הרעיון בא לו בעת שקרה הדבר לקרובתו.
מייד סבר ויסד פתרון לבעיית דורו.
אומנם לבסוף הצטער אך כנראה רק על הקישור שנעשה בין העצה לעובדה שהיצה קרובתו, דבר שהסיט את תשומת הלב הציבורית מחומרת התופעה שבה נלחם.