רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה אזל לגביה ואיתחזי ליה אמר ליה שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שבקיה לבתר תלתין יומין אזל איתחזי ליה
א''ל אחוי לי דוכתאי א''ל לחיי
א''ל הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא
אמר ליה כחברך בעית למיעבד לי
אמר ליה אייתי ספר תורה וחזי מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה
אמר ליה מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה

תי' מה שייך השאלה אם יש דבר שלא קיים בתורה לקבלת הסכין וכן למה זה שלא עסק בתורה יחד עם בעלי ראתן מונע הנתינה?

ונ"ל שכך אמר ר' חנינא למלאך:
הרי כתוב בתורה "אדם כי ימות באוהל" ואני הרי מקיים כל שכתוב ע"כ אין לחשוד בי שאנסה להמלט מהמוות שנגזר עלי בתורה!
ע"ז ענה מלאה"מ שידוע לו שיש שני פשטים לפס'- א: שאדם מת כפשוטו ואז האוהל נטמא בטומאת מת וב: שאדם "ממית" עצמו באוהלה של תורה בלימוד. ע"כ שאלו אם ניסה בחייו לקיים הפס' ע"י לימוד עם בעלי ראתן שבזה בדרך הטבע היה מתקיים הפסוק לגמרי- שמת באוהל התורה מחמת הלימוד- הרי שאכן יש לסמוך עליו אך אם מעולם לא הביא עצמו לסכנה זו הרי שמוכח שסובר שפשט הכתוב הינו רק על "להמית עצמו בתורה" ולא במיתה ממש וע"כ אין לסמוך עליו שיחזיר הסכין.