בהקדמה למרגליות הים על סנהדרין הביא את סיפור אילפא.
לענ"ד הוא כותב את הדברים על אישיותו הוא.

אחר הבאת המעשה כותב הרב ראובן מרגליות:

מהסיפור המעניין ההוא למדים אנחנו כמה החשיבו את אילפא עד שהקדימוהו לר' יוחנן בנקטם "אילפא ור' יוחנן" אילפא קודם ואמרו שאם היה אילפא יושב באהלה של תורה ולא היה יוצא למיעבד עיסקא אותו היו ממליכים בהיותו גמיר טפי מר' יוחנן [רש"י שם] ור' יוחנן עצמו תיאר את חבירו זה "מר" וגם אחרי כל סביבותיו כאשר הדר הראה שאם כי עבד עיסקא גריס טפי מניה [רבינו חננאל ורש"י שם].

אבל ר' יוחנן הדר חזר ממחשבתו ליעבד עיסקא כי ר' יוחנן הוא שדרש הכתוב [דברים ל' יג] ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענה אותה ונעשינה כי לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים [עירובין נ"ה א] והוא שאמר איזה תלמיד חכם? כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו. ובכן בהיותו בימי עלומיו צורבא מרבנן, תלמיד יושב לפני רבותיו, מכר כל נכסיו ונחלאותיו ירושת אבותיו למען התפרנס כל אותן השנים, את כל הון ביתו נתן באהבה שאהב את התורה. גבר רב פעלים זה שלא הלך ארבע אמות בלי תורה [יומא פ"ו א] ישב לרגלי רבותיו כל עודם בחיים, וכל עוד היה חזקיה רבו בחיים לא היה ר' יוחנן בעל ישיבה ואך אחרי עלות רבותיו לחיי עד יסד ישיבתו הגדולה אשר עמד בראשה, ותהי תורתו לא לבד חיי שעה לו לבדו כי אם חיי עולם.

אילפא כנראה לא היה לו מה למכור, לא ירש נחלת שדה וכרם ומבלי אמצעים שיאפשרו לו ולביתו לחיות עד הימים שבהם יהיה ראוי להוראה הוכרח לפנות גם לעסקים ולומר טוב תורה עם דרך ארץ...

ואם לא הרשתו עתו לאילפא להרביץ תורה בקביעות עם חברים מקשיבים ותלמידים הגונים, הנה בחר באמצעי אחר שתהיה תורתו חיי עולם בכתבו עלי ספר דברי תורתו שהעלה בעתותיו שקבע לתורה אם היום היה למלאכה במסחר או במשרד הנה לילותיו הקדיש למשמר והַקָּנֶה לו לחבר לרשום בפנקסיו מאשר העלה בלמודיו.

ועלתה לו לאילפא שהגו חכמי ישראל בספריו, ראה מנחות ע' ע"א כתוב אפנקסיה דאילפא כו', ובירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד אמר ר' יונה אשכחתיה כתוב בפינקסיה דחילפי כו'. וחבירו הגדול ר' יוחנן למד מדבריו ואמר שמועות משמו, ראה בבלי זבחים כ' ע"א והלאה שם כ"א א, ירושלמי תרומות ספ"א, חלה פ"ב ה"ה, ושבת פיז ה"ג.

אמנם לא מלך, אבל אילפא אינו חפץ כלל למלוך, געגועי אילפא הן ללמוד וללמד לעשות אזנים לתורה לשאוב ממקורות ראשונים ולהשקות צמאים לדבר ה' בשיחות חברים ובפרסום דברי תורה שכתב בפנקסיה. עכ"ל