שאלה שנשאלתי אתמול ע"י
אליצפן לאחר סיום
שיעור הדף היומי אונליין:
בסוגיה מובאות 5 תקנות של אושא:
1. אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא: באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים.
2. אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש: באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו נזונים מהם.
3. א''ר אילעא: באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש.
4. אמר רב יצחק: באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו.
5. אמר רבי יוסי בר חנינא: באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות.
השאלה היתה - מה הרקע לתקנות הללו? האם ניתן לתלות אותם בעקבות מצב כלכלי קשה וכדומה?
הפניתי את השואל
למקור הזה בו מובאת ההשערה הבאה שאכן תולה זאת במצב כלכלי קשה:
החידוש ב"תקנות אושא" הוא בריכוזן הגדול בפרק זמן קצר יחסית . קביעת התקנות היא ביטוי לתחושת האחריות של המנהיגות המבקשת להתחזק לאחר החורבן ולגבש את החברה על מצע משותף . אחרי מרד בר כוכבא נוצרו קהילות חדשות וגובשו סדרי חיים . שאלות יסוד במבנה הקהילה היהודית צפו ועלו בעקבות המצב הכלכלי הקשה שאחרי גזירות אדריאנוס...(אגב, לאור זאת, אולי מתחזקת עוד יותר הצעתו של המהרש"א בח"א בנוגע לתקנה מספר 4, ודלא כרש"י - ע"ש)
יש להעיר, שאולי אין הכרח ללכת בגישה זו - שתקנות חז"ל נובעות מגורמים שונים (מצב כלכלי וכו') - אלא אולי התקנות הן "טהורות" ולא קשורות למציאות המתחדשת והמאלצת, ודומני שכך מקובלנו בבית המדרש לטעון.
אציין גם, שלפי הירושלמי (מובא בגליון הש"ס
על אתר) - התקנות הם לא של אושא, אלא כך היתה הלכה ושכחוה וחזרו השניים והסכימו ע"ד הראשונים.