האם כשקבלו וחטפו בני שבט בנימין הנשארים לאחר המלחמה בעקבות פרשת הפילגש בגבעה, את בנות יבש גלעד שבני משפחתן גם 'חוסלו' ואת בנות שילה שבאו בס"ה לרקוד בכרמים, לא היה זה סוג של אונס ברוב המקרים ( לפחות בתחילה, כי אמו של מי שממנו נולד שאול בחרה כנראה את בעלה)?
האונס הפרטי לגבי כל אחת מהנשים הוצדק אז בהכרח השבטי -לאומי ובסכנת ההכחדה ( הגובלת בפיקוח נפש במידה מסוימת !).
באופן דומה נראה שגם ההתייחסות במקרה יבום היא שהמשפחה וקיום המשכי של בניה חשובה יותר מזכויותיה של היבמה מה שמכשיר במידה מסוימת אפילו אונס.
האמנם זו גישת התורה, להעדיף את זכויות הכלל ( המשפחה, השבט או העם ) על הפרט ? יש הרי גם דוגמאות הפוכות, בהן בשל התחשבות בפרט נדחות זכויות של ציבור שלם. מה הגדר בעניין ( ודוגמאות ) ?
אשמח לקרוא מה חושבים משתתפי הפורום בעניין.