א. האם במקרה ונופלת ליבום נערה בתולה שנתאלמנה מן האירוסין לפני אחי הנפטר, והיא אינה רוצה להתיבם אלא לעבור חליצה, והוא רוצה ליבמה דווקא ואונס אותה. האם הוא נחשב בכלל לאנס ועונשו ככל אנס אחר ( קנס, אי יכולת לגרש אלא לרצונה וכו' ) או שדיניו שונים כי קיים יבום אעפ"י שבעל כורחה, ובמה ?
ב.אם דינו שונה, האם משמעות הדבר היא שבעצם 'שייכת' נערה זו לאנס ואין לה בעלות אמיתית על גופה עד כדי כך שמותר לו לאונסה כדי לקיים את המצוה ?
יכולתי לשאול גם כמובן הכיצד זה שהתורה נותנת בכלל לאב בעלות על בתו הקטנה למכרה לאמה ואפילו למנוול ומוכה שחין, ושוב, זו מעין השאלה שכבר שאלתי באשכול קודם לגבי זכויות ילדים ומעמדם ונעניתי בסגנון 'מי בכלל חשב על זה בעבר', אבל הקב"ה ודאי ידע שעניין כזה יהיה חשוב מאד בימינו, ויכול להיות שיש בין המשתתפים בפורום שסבורים שלא חשוב מה חושבים בעניינים כאלו כי הם 'גזירת הכתוב' ( כמו בשאלה שעלתה בימים האחרונים מדוע אדם שהזיק ולוקה אינו משלם ).
הרב קוק כתב על 'מוסר טבעי'. כיצד זה מתיישב עם עניינים אלו הנראים נוגדים ל'מוסר הטבעי' ( וכמו ששאל 'אלמואדיב', מהו בכלל המוסר, ומהו ה'מוסר הטבעי' ) ?
שוב, אינני בא לקנטר אלא רק מבקש - בקטנותי - להבין מה הגישה התורנית הנכונה. בד"כ באשכולות קודמים, קבלנו תשובות חריפות של 'אלמואדיב'. אני מכבד מאד את תשובותיו, גם אם אינני מסכים לכל דבר שהוא כותב, אבל מצטער שמשתתפים אחרים אינם משתתפים בדיון ג"כ, ומעוניין לשמוע - גם מכלי שני - מה גישתם של רבנים ידועים ות"ח גדולים לעניינים כאלו, הנראים לי בלתי מובנים, לפחות במבט ראשון.