ז.

א. רב אמי שרא למיבעל בתולה בשבת. היינו שרא בעובדא דבאה קמיה, מלבד דכך רגילות הלשון הזו, עוד זאת כך מוכח מיד בסוגיא ששאלוהו והרי לא הקנו לה כתובה, שזה שייך רק על מקרה מסויים. וכן אמרו בסמוך על הא דרב יהודה שרא ביו"ט, דמעשה שהיה כך היה.

ב. ומי איכא הוראה לאיסור. עי' רש"י שפי' דלאיסור אין סומך על שמועתו ועל סברתו. נ"ב ממש כעין זה פירש"י בריש מס' ביצה על הא דכחא דהיתירא עדיף.

ג. ושלושה לשמחה. יל"ע בפוסקים אי דין אמירת שהשמחה במעונו תלוי בימי השמחה ללא קשר לימי הברכות.

ז:

ד. וברכת אירוסין בבית האירוסין. בסמוך פליגי אי חתים בה, ויל"ע מה גרם לפוסקים להכריע כמאן דחתים, והא ספק ברכות להקל, ואמוראי דפליגי כאן לכאורה אין לנו בהם כלל כמי ההלכה.