פרק בית שמאי עוסק במיאון קטנה. אז נכון שעושים הכל כדי שהמיאון יהיה קל ונגיש עד כמה שאפשר (כדברי בית הלל), אולם עצם הנישואין של ילדה קטנה פחות גיל 12 לאדם מבוגר, בין אם אביה מחתן אותה, בין אם אמה או אחיה ובין אם היא בעצמה, איך לא חוששים שמא תיפול לידי פדופיל שינצל אותה?

וכבר בויכוח בין בית שמאי לבית הלל הם מעלים את הטענה: "אמרו להם ב"ה לבית שמאי: ממאנת והיא קטנה, אפילו ד' וה' פעמים! אמרו להם ב"ש: אין בנות ישראל הפקר, אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל, ותמאן ותנשא.

בית שמאי מנסים למזער את הסיכון לילדה הקטנה, אולם בית הלל לא חוששים.

מה השיקולים של התורה וחז"ל להתיר נישואין כאלו (מול הסיכון בפדופיליה של הבעל), עם כל הגמישות שיש בקשרים אלו עד כדי התרתם על ידי מיאון של הילדה הקטנה?