קו.

א. ואת אמרת חליצתה כשירה. מבואר להלן דקשיא ליה כשירה, אבל באמת הוי חליצה פסולה אף לריו"ח לפסול עליו ועל האחין. והיינו העצה שעשה להלן רחב"א.

ב. ע"מ שתתן. והיינו שכשרה אפילו לא נתנה כדפירש"י. וזה כוונת הברייתא וריו"ח מוטעת, דאם התנתה וקיימה אין כאן כל הטעיה. ולפ"ז ע"כ מעשה דבא לפני רבי חייא והכשיר, היינו שלא נתנה.

ג. בת חמוה דרב פפא וכו'. הא דהקשה מריו"ח, אף דלכאורה היתה כוונת אביי לעשות כרחב"א, מ"מ טען ר"פ דהא דריו"ח עצמו שפי"ד, משום שאין צריך לעשות שתי חליצות. אלא דאביי סבר דחייבת ליתן, ואעפ"כ קיבל את הצעת ר"פ, דמ"מ חליצה חדא עדיפא. אמנם כוונת ר"פ עצמו היתה שגם לא תתן וכדלהלן.

ד. הא דנתן בו אביי עיניו ושכיבי אביו ואמו, אינו משום קפידא, אלא עין הרע היתה, וכמו שמצינו סופ"ק דב"ב גבי ההוא דנזדמן לו ס"ת שארכו כרחבו ונתנו חכמים בו עיניהם ושכיב. וכמו שכבר עמדו על כך גדולי הדורות לבאר ענין עין הרע בכמה אופנים שאכמ"ל. והא דהעין לא הזיקה לרב פפא עצמו, או משום דתורתו הגינה עליו, או משום דעיקר התמיהה היתה על כך שיש לו הורים במתא המסייעים לו ובזה מצאה העין מקום לנוח. (ועיין יעב"צ שאביי לא היו לו הורים ולכך הרגיש יותר התפעלות בענין זה).

ה. ממאנין אע"פ שאין מכירין. לכ' צ"ב לב"ה להלן ר"פ בית שמאי דממאנין גם שלא בפניו, מאי איכפת לן כלל בבעל, סגי שאומרת בבעלי אני ממאנת בכל מקום שהוא, וסגי להכיר אותה.

קו:

ו. מצוה בדיינים. לכ' כוונת התנא דרק עליהם מצוה לומר חלוץ הנעל. ועל זה בא ר"י לחלוק. אבל לא בא ת"ק לומר דמצוה לסדר החליצה בדיינים. אמנם כך מובא בסדר הגט, אבל אי"ז מדינא דגמרא כלל, רק מנהגא בעלמא.

ז. מן מאן יבמי עד אבה יבמי. כך הגירסא לפנינו. אבל מרש"י נראה דגרס מאן עד יבמי. ומשמע קצת דסבר רש"י דד' תיבות מאותו פסוק אף אם אינן רצופות בעו שרטוט. ולכן מזיכר כאן רש"י את הדין של ד' תיבות. ויל"ע אי יש מקום לומר כן.

ח. והלכתא כוותיה דמר זוטרא. ידוע שהתוס' בגיטין מביאים נידון בכותב איגרת שלומים ומביא פסוק רק לתפארת המליצה אי צריך שרטוט. ולכ' יש להביא קצת ראיה מכאן דקי"ל כמר זוטרא דאין איסור לכתוב, וברש"י משום דהוי ספירת דברים בעלמא, ואעפ"כ הצריך שרטוט, א"כ לכ' קצת ראיה לדעת המחמירים בזה.

ט. אמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא וכו'. לכאורה מאי קמ"ל מתניתין היא רוק הנראה לדיינים. ואולי החידוש הוא שעליהם לראות מיציאת הרוק מהפה ממש.

י. בסיום הפרק יש גליון חלק. האם בדפוסים ראשונים היה כאן איזה סדר חליצה (כעין מסכת פסחים סיכום פסח ראשון ושני ועוד). מי החכם היודע פשר דבר?