הבהרה בעניין הסוגיות הנוגעות לביטול ברוב. (היסודות הינם דברי רבותינו אך היישום של הכללים בסוגיותינו לרוב חידוש שלי, שיש בו כדי לשפוך אור על הסוגיות הסבוכות הנדונות כאן, כמובן אשמח להערות וציון טעויות בחידושים המוצעים כאן)

כשיש מיעוט המעורב ברוב, וא"א להפרידו, הנחתה אותנו התורה לפסוק הדין של כלל התערובת כדין הרוב ולהתעלם מדין המיעוט.
אומנם ברור שהתכונות הטבעיות של המיעוט לא משתנות הגם שמקבלות את דין הרוב.
ישנה מח' ראשונים אם לאחר שהמיעוט קיבל דין הרוב נשאר הדין גם אם יפרדו, למשל חתיכת חלב (שומן אסור) שנתערבה בשתי חתיכות שומן התר וממילא הותרו כולן (מדין רוב), האם מותר כעת לאכול החתיכות בנפרד או שמא רק על הכלל יש התר ולא על הפרטים בהפרדם.
באיסורים התלויים בטעם (בשר בחלב, מאכלות אסורים (מלבד חֶלב שטעמו כטעם שומן מותר ונאסר בגזה"כ מצד מיקומו ולא טעמו)) אסרה התורה את התכונה ולא את הדין וע"כ לא ניתרים ברוב אלא רק כשלא נותנים עוד טעמם האסור, ושיערו חכמים שזה בד"כ כשיש פי 60 בהתר מבאיסור.
תרומה- צריכה פי מאה ואחד של התר כיוון שאסרה התורה התערובת של דגן שיש בו תרומת מעשר (1/100 מהכל)+ משהו של תרומה גדולה יוצא שיש כח בתרומה לאסור עד פי 101 ממנה (ראה אור שמח מאכלות א' טו' טז')
חוזר וניעור- כשהמיעוט הופך להיות רוב בתערובת הרי שיש כאן תערובת שרבה עם תכונות של מיעוט וממילא גם הדין של הכל חוזר להיות כדין הרוב המחודש (תוס' אמר ריו"ח פב:)

עפ"י הנ"ל נבאר גם ש:
ממזר שנתערב בכשרים מקבל דין כשר אך תכונתו פגומה ויש להזהר מלהנשא עימו ולהזהיר גם העם (אומנם נראה שיכול לעשות תשובה על התכונה למרות שלא על הדין ובכך להתקן לגמרי ולהנצל מחשש הכליה)
נכרי גבעוני שעובר תהליך גיור, המתיר לו להתערב בישראל, מקבל דין שמותר להנשא בישראל אומנם עדיין נשאר בתכונות נפשו הגבעוניות, כשהתברר הדבר לדוד אסר עליהם להמשיך ולהנשא בישראל (ואע"פ שגרים היו).
נולד בשמיני - דינו כרוב הילודים שעברו ל' יום אך ההנהגה כלפיו בפועל לפי תכונתו שאינו בר קיימא (וצריך עיון בגרסאות)
אנדרוגינוס- תערובות דינים ותכונות (זכר/ נקבה) מטבע יצירה ונחלקו התנאים האם דינו כרוב תכונותיו, כרוב הילודים (זכרים) או שמא יצירה מיוחדת עם תכונות כפולות ודינים כפולים כאחד הוא.
דבר חשוב- החשיבות תכונה היא וכיוון שאין כח בתערובת לבטל תכונת החשיבות הרי שמתייחסים גם לתכונת הטעם כלא בטלה.
לרבי יהודה מין במינו לא בטיל- כיוון שאין הכר טבעי להבדל בין הרוב למיעוט דומה הדבר לאנדרוגינוס שלאותו הדבר עצמו יש דיני אשה ודיני גבר ולא שייך לבטל דיני אשה בגלל שדיני גבר מרובים (למ"ד שאינו כזכר)
קדושת א"י בזמן שלטון הנכרים- דינה כדין רוב בעליה וממילא יש ביד נכרים להפקיע מצוותיה ודיניהאך תכונתה נותרת קדושה וממילא לא בטלה קדושת יישובה (הגם שהמצווה בטלה) וכן פירותיה קדושים וזקוקים להנהגה מיוחדת הגם שדיני תרומות ומעשרות בטלים, ממילא ברור למה דין תרומת פירות אילן ודין דגן אחד הוא בזמן זה, ולא מחלקים בינהם, שיסוד אחד לשניהם.
מקווה- כדי להכשירו זקוק ל 40 סאה של מים. בנתן סאה ונטל סאה יש למי הפירות דין מים הגם שבתכונתם אינם מים. אומנם בריבוי מי פירות על המים חוזר דין התערובת להיות "מי פירות" ונפסלת המקוה.

בעז"ה אוסיף עוד בהמשך, בינתיים כאמור אשמח להערות.