למדנו במסכת חגיגה (ד ע"ב):
תנא הערל והטמא פטורין מן הראייה בשלמא טמא, דכתיב (דברים יב-ה)"ובאת שמה והבאתם שמה" - כל שישנו בביאה ישנו בהבאה, וכל שאינו בביאה אינו בהבאה; אלא ערל מנלן? הא מני רבי עקיבא היא, דמרבי לערל כטמא, דתניא ר' עקיבא אומר (ויקרא כב-ד) איש איש לרבות את הערל.

ואילו אצלנו:
...אמר רב יוסף: האי תנא - תנא דבי רבי עקיבא הוא, דמרבי ליה לערל כטמא, דתניא ר''ע אומר (ויקרא כב-ד)"איש איש לרבות הערל". אמר רבא: הוה יתיבנא קמיה דרב יוסף, וקשיא לי: לא לישתמיט תנא וליתני הערל והטמא, ולימא ר' עקיבא היא? - ולא?! והא קתני "הערל והטמא פטורים מן הראייה"?! התם משום דמאיס.

את דברי רבא, שערל פטור מהראיה, כפי שטמא פטור, אבל בגלל מאיסות ולא בגלל טומאה - ניתן להבין בשתי דרכים:
- ייתכן שרבא מסכים עם רב יוסף שרק ר"ע פוטר ערל מראיה, אבל לרבנן - חייב,
- אבל ייתכן גם לומר שרבא סבור שלכו"ע ערל פטור מהראיה.
אלו הן שתי הדעות בתוס' "התם משום דמאיס".
והסוגיא בחגיגה - בפשטות היא כרב יוסף. אבל לפי הדרך הראשונה שאמרנו, שגם רבא סבור שרק ר"ע פוטר ערל מראיה ולא רבנן - א"כ גם רבא יסכים עם הסוגיא בחגיגה, אך לא מאותו טעם.
אבל אם נלך לפי הדרך השנייה, שלדעת רבא גם רבנן פוטרים ערל מראיה, בניגוד לסוגיא בחגיגה - נוכל להסביר מדוע פסק הרמב"ם מצד אחד כר"א, שאיסור ערל בתרומה נלמד בגז"ש מפסח, (פ"ז מהלכות תרומות ה"י. אגב בתורת כהנים מוזכר ר' ישמעאל, לא ר' אליעזר), ומצד שני פוסק שערל פטור מראיה. (ריש פ"ב מחגיגה).
(כך הסבירו הלח"מ בהלכות חגיגה. ובספר המפתח לרמב"ם פרנקל שם ציין לאחרונים נוספים שדנו בכך.)

הרמב"ם גם פסק שערל אינו ראוי לבוא למקדש (ראה שם בהלכות חגיגה, ובהלכה ד', וסוף פ"ב מביאת מקדש). אבל לא הזכיר עונש על ערל שנכנס.
אבל לעניין עבודה במקדש, שכהן ערל מחלל עבודה - את זה למדה הגמרא (זבחים כ"ב ע"ב) מדברי יחזקאל הנביא כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי לשרתני והביאה הרמב"ם בפרק ו' מביאת מקדש הלכה ח'.
כנראה צ"ל לומר שההשוואה של ערל לטמא היא חלקית. למשל גם לדעת רב יוסף אצלנו אין הערל מטמא במגעו. ולכן לעניין חילול עבודה היה צריך להביא פסוק אחר.