רש"י:
ונכבש על השפחה. נדחק ונדבק עליה לשון מכבש פריש''א בלע''ז ולשון גנאי הוא:
דרכו של איש לכבוש , ומאחר ולא תופס כאן קידושין נכתב בלשון גנאי נכבש ולא כבש, כי המעשה מיוחס אליו ואם היה נכתב בלשון ונשא את השפחה היה יכול להשתמע מכך שתופס בהם קידושין , משא"כ כש"הלכה" הבת ונישאת לעבד לשון זה בלבד רומז לגנאי ואין לטעות בכך שתופס קידושין,
תוספות:
ונשאת לעבד. תימה דלא קתני ונכבשה עם העבד כדקתני ונכבש עם השפחה דנישואין לא שייכי בה:
לתוס היה גירסה שונה ונכבש עם השפחה ולא "על" ע"כ יתכן ותוס' למד שאין כאן דווקא ענין של גנאי בלשון ונכבש אלא הוא לשון חליםי למקרה שלאתופס בו קידושין וע"כ היה צריך לדברי תוס להשמש הן בבן והן בבת באותו לשון