סג.

א. זכה עוזרתו לא זכה כנגדו. המשגיח הרה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל היה אומר לחתנים הבאים להתברך לקראת הנישואין, שענין זה אינו חד פעמי, כלומר אם זכה בתקופת אירוסיו קיבל אשה שעוזרתו לכל החיים או חלילה להיפך, אלא הוא "דבר יומיומי", כלומר ייתכן היום שלא זכה והיא מנגדתו, למחר הוא מתעלה וזוכה, והנה לקראתו אשה העוזרתו.

ב. במה אשה עוזרתו. לכאורה נראה כל המשא ומתן הזה זר מאד, וכי לא ידע ר' יוסי שאשה מטפלת בחטין ובפשתן. ובשלמא אילו אליהו זכור לטוב היה מאיר עינינו בעזרה במובן עמוק יותר שאינו גלוי לכל עין, ניחא, אבל אם תשובה פשוטה שכזו "מספקת" את ר' יוסי, דקארי לה מאי קארי לה.

ג. שתי ברכות טובות. נראה דדרשו זאת מהא דלא נקט ונתברכו בך, משמע דמרמז על לשון הברכה (וברכות הוא בצירי תחת הריש כמובן).

ד. את לא תעביד הכי. וברש"י אני היה לי לעשות כן. ואין להקשות הא גם הוא עצמו צריך ליזהר מדבר שקר. מפני שהוא (כשרוצה חימצי) לא צריך לומר לה אני רוצה טלופחי, אלא יכול לומר לה עשי לי טלופחי ואין בזה שקר. אבל הבן כשאומר אבא אמר לעשות לו חימצי כשבאמת אמר טלופחי או להיפך, זה שקר. (ואגב. נראה קצת דרב שלא חשב על זה מעצמו, אינו מקוצר המשיג, אלא מתוך ישרות מושרשת שהיתה בו לא היה מסוגל להעלות על דעתו דרך כזו).

סג:

ה. כיון שנשא אשה עוונותיו מתפקקין. במק"א דרשו זאת ממחלת בת ישמעאל, שנמחלו עוונותיהן. דורשי רשומות אמרו (דומני שזה מיוחס לבעל דברי ישראל ממודז'יץ) שמצאו מקום לרמז זאת דוקא אצל הזוג ההוא של עשו ומחלת, ללמדך שענין זה מובטח לכל חתן וכלה באשר הם.

אומרים (דומני בשם החידושי הרי"ם) שלקבל ברכה מחתן ביום חתונתו הוא שקול לברכה מצדיק הדור, שהרי הוא נקי באותה שעה מכל חטא ועוון ועוסק במצוה רבה.

ועוד אמרו לפרש נוסח הברכה שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, שלכאורה מה פשר המטבע המיוחד הזה. אלא שהאדם בטבעו הוא שמח, ובכל זאת רואים זאת בטבעיות רק אצל ילדים, אבל אצל בוגרים, השמחה עכורה מפני החטאים. אמנם גם אצל ילד אין השמחה שלימה היות שמפני ילדותו הוא שמחה בלא דעת. היכן מצינו שמחה שלימה ובוגרת, אצל אדם וחוה קודם החטא, שהיו בוגרים (בצביונן בקומתן ובדעתן נבראו, כמו שאמרו בגמרא), והיו בלא חטא. אבל אנו אין לנו כגון דא, מלבד אצל חתן וכלה ביום חתונתם, שהם בוגרים ועם זאת נקיים מכל חטא עוון, ובזה יבוא על מכונו הנוסח: שמח תשמח רעים האהובים – כשמחך יצירך בגן עדן מקדם.

ו. א"ל רבא וכו', ונבחר מות מחיים. כלומר קשה לו איך יתכן שהמות יהא רצוי בעיניו אם שכבי מתחטטין. וקצ"ב המציאות הזו, אדם שכל כך רע לו בחייו עד שהוא שואל מותו מחייו, וכי מה שייעשה בגופו לאחר מותו זה יגרום לו להעדיף את חייו הכל כך מרים. ואם כוונתו להקשות דמשמע מהפסוק שבגלל שלא ייאספו וגו' זה הנימוק שבוחר במות מחיים, ועל זה תמה דאדרבה, א"כ לא מיישב כלום. (ומשמע דחפץ למות בשביל למצוא מנוח לעצמו, ולכן כשלא ימצא מנוח לאחר מותו אין לו חפץ בזה, וצ"ב). ואכמ"ל.