סא.

א. משום בהמה. פירוש הדבר. "אדם" משמש בשתי משמעויות. כמשמעות הגדרת המין, ובזה א"צ לפנים דעכו"ם אדם הוא. ומלבד זאת "אדם" הוא תואר חשיבות. אדם הראוי לשמו ותפקידו כנזר הבריאה. ובזה משתמשים רק לישראל שרק בהם מתקיימת תכלית הבריאה. ולכן ליד בהמה, משמש אדם כהגדרת המין וכולל גויים. אבל כשנאמר אדם לא בהקשר לבהמה, הרי הוא מתפרש כתואר של חשיבות ומתייחד לישראל.
חכמי המוסר דייקו מזה שאמר אברהם לישמעאל שבו לכם פה עם החמור, ודרשו חז"ל עם הדומה לחמור. ובמדרש דזה היה אחר ששאלם אם רואים משהו על ההר, וראה יצחק במראה הנבואה ענן קשור על ההר והמה לא ראו. ואמרו על זה בקלם, שאם אדם יכול להגיע למדרגה של חוזה ברוה"ק ולא השיג את מה שיכול היה להשיג, איבד את הזכות להיקרא אדם. (כמובן זה דרוש ואין להקשות שכל א' מישראל נקרא אדם, גם אם הוא מבלה עולם).

ב. אי הכי שומרת יבם נמי וכו'. החילוק בין ארוסה לשומרת יבם הוא בדרגת הקשר. ארוסה הרי היא קנויה לו ממש וסגי כדי להתיר לכונסה. משא"כ יבמה שהיא אגודה בו רק ע"י זיקה, ואף מאמר להלכה אינו פועל כלום מהתורה. (היה מקום לפרש את יסוד החילוק משום שארוסה הוא בחר בה משא"כ יבמה, אבל א"צ לזה).

ג. קטיר קא חזינא. עי' תוס' ב"ב שהיה ראוי מצד עצמו, וזכור לטוב כדאיתא התם (ואולי אילו רשע גמור היה לא היו מביאים ראיה מהא דכנסה), אלא היו ראויים ממנו, וללא כספה של ארוסתו היו בוחרים במתאימים יותר.

ד. גזירה ביאה ראשונה אטו שניה. ולא דמי לאנוסת עצמו או בוגרת ומוכ"ע, דשאני הכא דאלמנה היא ול"ש סופה להיות אלמנה תחתיו. ודוק.

סא:

ה. למכור ס"ת בשביל בנים. יל"ע אי היתר מכירת ס"ת הוא באמת רק בשביל בנים, או דהיתר המכירה היא לישא אשה, אלא דבהווה תמיד יוכל למצוא עקרה וזקנה גם בלא מכירת ס"ת, ובשביל בנים צריך בת בנים ויתכן שלא ימצא בלא מוהר ומתן (כך משמע קצת ברש"י). ונפ"מ אילו בשום אופן לא ימצא שום אשה ללא מכירת הס"ת אי שרי למכור גם בעד אשה שאינה בת בנים.

ו. ילפינן ממשה. רש"י דייק מכך דלא סגי שב"ה דרשו מבריית עולם וב"ש לא סבירא להו את דרשתם, דב"ש באמת ס"ל דזכר ונקיבה לא יוצאים בזה. ואין זה מקולי ב"ש.

ואגב. באמת נמצא לב"ה דיש מצוה חשובה שכזו דלא קיימה משה רבינו, ואכמ"ל.